אלבום תמונות
דברים על הקבר הרענן...
מעטים וקצרים היו ימי חייו של בן-ציון עובדיה ז"ל, חיים רצופי מאבקים, אולם גם עתירי הישגים והצלחות ורבי תנופה וסיכויים מזהירים...
בבית עמלים, צנועי-עם וישרי דרך, שומרי מורשת אבות ואוהבי תורה, נתחנך בן-ציון לתורה ולעבודה ולאהבת האדם. ניחן בכושר למידה טוב וברצון עז לקניית השכלה ודעת. על אף הקשיים, קיבל השכלה יסודית, השלים השכלתו התיכונית, עמד בהצלחה בבחינות הבגרות ואף נשא נפשו להמשך לימודיו.
ועם לימודיו - ההכרח להתחיל בגיל צעיר בעבודה, להיות לעזר למשפחתו. נתקבל לעבודה ב"מוסד ביאליק" ומילא באמונה ובדייקנות כל שהוטל עליו, קנה את לב הכול לאהבה ולחיבה - בזריזותו, בנאמנותו, בחוש ההומור הטבעי, באופטימיות הטבועה בנפשו, שלא נפגמה אף בשעות קשות.
ואל ההוראה נשא נפשו, המקצוע אשר תאם את רוחו הטובה - להקנות תורה לזולת, לתת מנפשו ומאהבתו לאחרים הצמאים כמוהו לדעת.
ושעת הכושר לא איחרה לבוא: זכה בן-ציון, בהמלצתם של הממונים עליו, שהכירו את יקר-רוחו, במענק לימודים מטעם מוסד ציבורי, וכך הגיע אל כותלי בית המדרש למורים העברי ע"ש דוד ילין בבית הכרם.
שנתיים ימים עשה בן-ציון בבית המדרש למורים, שנתיים ימים של עבודה שקודה, לימוד רציני והישגים מצוינים. אהוב על מוריו, חביב על חבריו, מצליח בעבודת ההוראה. ראינו בו את המורה בעתיד במובנו הטוב ביותר של תואר זה, כי מצאנו בו את הסגולה היקרה מכול - את הלב הטוב, אותה מידה טובה, אשר כבר רבן יוחנן בן-זכאי ראה בה את מכלול המעלות שתפארת הן לאדם.
זכרנו לו לבן-ציון, לבנצי חביבנו (כך קראוהו חבריו וכך קראנוהו לעתים גם אנו מוריו), את שבתו בתוכנו, את שיעוריו הנאים, את עבודתו המסורה בבית-הספר באחד מיישובי העולים בגליל בתקופת אימוניו בהוראה, את יחסו הנלבב לכל הסובב אותו.
ועם סיום הכשרתו להוראה - למילוי תפקידו בצה"ל, ואף שם אחריות ומסירות, אי-רתיעה מכל שליחות אף אם היא למעלה מכוחותיו - עד היום האחרון, יום נפלו על משמרתו...
למשפחתו ולהוריו היקרים אבד בן נאמן ומסור, לידידיו הרבים - חבר יקר, ולחינוך בישראל - מחנך צעיר ותוסס ומבטיח רבות לחינוך ילדי ישראל.
זכרו לא יסוף מלבנו.
א. אבן-שושן
מנהל ביהמ"ד למורים