סמל אברהם אבי מנחם ז"ל

אלבום תמונות

אחד במאי 1969. יום חמישי אביבי נהדר. בטי ברגעים האחרונים של הריונה. הצירים תוקפים אותה. אני יוצא מהבית כדי להשיג רכב. השכנה תמר מזעיקה את יעקב השכן ממול ומספרת לו, שהגיעה שעתה של בטי ללדת. יעקב מסיע אותנו מיד אל בית היולדות "בילינסון" בפתח תקוה.
בשעה 6:30 בבוקר. בטי מתקבלת מיד, אני ממתין, כעבור 15 דקות יוצאת האחות ואומרת: "אל תלך! חכה!"
ההתרגשות גדלה והולכת. והנה בשעה 7:30 מגיעה הבשורה המשמחת: "נולד לכם בן" - שלישי לבנים, אח לניסים בן התשע וחצי, ולמרקו בן השמונה.
אני חוזר הביתה. הילדים מצפים בכליון עיניים לשמוע את החדשות... "יש לכם אח קטן" - אני אומר. נפלא!" הם מתנפלים עלי בהתלהבות וכולנו מתנשקים בלי סוף...
שעת צהריים. אנו יושבים לאכול ויוצאים לדרך, אל אמא היקרה, והאח האהוב. בדרך קונים פרחים יפים - וביניהם שלוש כריזנטמות לבנות יפות - סמל לשלושה בנים יפים ונחמדים.
מגיעים לבית היולדות נרגשים... פוגשים את אמא בטי האהובה ללא גבול: "איך את מרגישה? איך התינוק?" מרשים לנו לראותו. ואז הוא מקבל את כינויו הראשון: "קופיקו מבילינסון".
- ילד בריא, נהדר, בא ללא כאבים מיותרים, וללא סבל מיוחד - ברכה לכל המשפחה...
כעבור שמונה ימים קיימנו את ברית המילה בביתנו, בקרית שלום, בהשתתפות כל המשפחה, חברים רבים, שכנים וידידים..קוראים לו "אברהם" על שם סבו אביה של בטי, אשר נרצח בידי הנאצים, בסלוניקי (יוון), ביום 31 בדצמבר 1942...
לכל אורך חייו היה אבי ילד נוח, מוכשר, מושך, יפה תואר. זכור לי, כשקנינו לו אופניים על שני גלגלים והוא אז בן ארבע, התלבטנו, אם להרכיב לו את גלגלי העזר. אך לא היה בהם צורך. כעבור 20 דקות הוא שלט ברכיבה שליטה מוחלטת.
היה מקובל בכל מקום. בגן היה לו תמיד מקום מיוחד בכל החגיגות, כמו כן, גם בבית הספר "גבעת השלום", בו למד מכיתה א' עד ו': תלמיד מצטיין, בלי מאמץ, בלי שוויץ, נכון לעזור לחבריו בשקט, ואכן, כולם אהבו אותו, העריכו אותו ורצו להיות חבריו.
בגיל עשר הצטרף לצופים, לשבט "הגבעה" בקרית שלום, ילדים וילדות רבים הצטרפו איתו, וזה היה אחד המחזורים המוצלחים ביותר בשבט.
אבי, היה פעיל בכל דבר: במחנאות, בעריכת טיולים. לא היה מוכן להיעדר מפעילות כלשהי.
היה לו זמן לכל דבר, בלי לרוץ, הכל בשקט... אהב לעשות כל דבר בשלמות... עבר את כל השלבים בהדרכה גם כרשג"ד.
קיץ 1986, אבי סיים את כיתה י"א ראלית בבית הספר עירוני ה' בת"א, ויחד עם זה גם חלק מבחינות הבגרות.
הוא רגוע - אפשר ליהנות מהחופש - טיולים עם הצופים, עם החברה - בים. החופש עובר מהר והנה שנת הלימודים נפתחת השנה לא יהיה רשג"ד. ב-י"ב ראלי, משלימים את החסר, ובחינות הבגרות בעיצומן. לא נראה מודאג או לחוץ - להיפך, יש לו זמן לעזור לחבריו וגם להיות בצופים - משתתף בכל פעולה, בכל הישיבות.
סוף שנת הלימודים מסתיימת והבחינות נמשכות עד אמצע יולי. בטוח ישמח אבי הבגרות מובטחת וכמובן כל המשפחה שמחה על ההצלחה החשובה הזאת.
אנו מתכננים לצאת לטיול, מזה שנים מזמין אותנו הדוד לבקר אצלו בספרד, הפעם, שלח שני כרטיסים הלוך ושוב לספרד שהמתינו בסוכנות הנסיעות בספרד. אנו מחליטים שאנו נוסעים ואבי איתנו. תוכניתנו צרפת-ספרד. ב-22 בילי מטוס "אל על" מטיס אותנו משדה תעופה בן גוריון לאורלי בפריס, ההתרגשות רבה - פעם ראשונה שטסים. הטיסה עברה בשלום - בית המלון ע"י כיכר הבסטיליה. אבי הפך מיד למדריך. התמצאותו מהירה מאוד וללא ידיעת השפה. היינו עשרה ימים. ביקרנו במוזיאונים, במגדל אייפל, בגנים ובלידו המפורסם. היתה לו ולנו האפשרות להכיר את תרבות צרפת, חיי עם אחר. אבי התפעל מהפסלים הרבים, האדריכלות, התכנון של רחובות פריס - עיר האורות!
עזבנו את צרפת ל"יורט דיל מאר", עיירה ספרדית יפה בחוף הים, הדודים המתינו בתחנה. אבי התיידד עם הדוד, השיחות ביניהם, בעברית, מלאות תוכן. הדוד ואבי מוקסמים אחד מהשני - כאילו הכירו שנים.
עברי עשרים יום מלאי חוויות נהדרות. הדוד עשה כל מה שניתן - רק כדי להשביע את רצוננו.
עשרים ואחת באוגוסט אנו חוזרים ישר הביתה. בשלישי בספטמבר 1987 אבי יוצא עם החברים לשל"ת ראשון ב"קדרים" ומשם ב"נאות מרדכי".
ב-5 לינואר 1988 מתחיל את הטירונות שנמשכה בערך שמונה חדשים. השתתפנו בכל הארועים - השבעת נשק בכותל, סיום טירונות וקבלת כומתות ירוקות. אבי עבר לגדוד 50 קורס צניחה - מסע אלונקות ובסיום קבלת כומתה אדומה בחוצות ירושלים.
עברו שנתיים - מעט מאוד ראינו אותו - חופשות קצרות, אף פעם לא התלונן - תמיד חשב שככה צריך להיות חייל. אבי משרת בגבול לבנון ובא לבקר את אבא בבית החולים "וולפסון". היה עם חום, בקשנו שישאר לקבל טיפול דרך קצין העיר, אך הוא סירב. "לא יכול לסדר את החבר'ה חייב לחזור כדי לאפשר להם לצאת לחופשה".
כעבור שישה ימים טילפן מבית החולים בנהריה אבי לא מרגיש טוב. ומאז מצבו התדרדר. הועבר לבית החולים רמב"ם בחיפה במשך שלושים ושמונה ימים נאבק על חייו. כל המאמצים במחלקה לטיפול נמרץ לא הואילו ובערב שבת תשעה עשר בינואר 1990 בשעה 19:30 בא הקץ המר, והוא רק בן עשרים שנה ושמונה חודשים ועוד תשע עשרה יום בלבד, ביום א' 21 בינואר בשעה 15:30 הסמל אברהם "אבי" מנחם, הובא למנוחות. בטקס צבאי מלא בבית העלמין בחולון: גוש 21 - אזור 2 שורה 3.
סופו של נער מאושר שלא הגשים את חלומותיו, בננו השלישי והקטן אבי...