אלבום תמונות
(כתב וקרא ביום השלושים - אילן הרשקוביץ, מפקדו של איציק)
איציק!
חודש, חודש - וכאילו אתמול - כאילו אתמול. הכאב, העדרות והחוסר נוכחות, לא בתדריך, לא בתחקיר, לא במגרשי הספורט במסיבות ובשבילי הטייסת.
קשה, כי עכשיו הכל בולט הכל קופץ למחשבה וללב כי בכל נגעת ובכל היית, האינך לא מרפה מאיתנו.
האמת היא שעכשיו אחרי, זכינו להכיר יותר ויותר לעומק את כל הצדדים שבך, הילדות, ההתבגרות, החברים האחרים, המשפחה ואת היחסים עם ההורים, המאבקים הקטנים והחברות האמיתית.
והתמונה הולכת ונשלמת, וכמו שהכרנו אותך בחלקה הקטן שבתמונה אצלנו בטייסת, התמונה בהומוגניות מופלאה ממשיכה ונשלמת, נמשחת בכל הגוונים היפים והנהדרים שהיית בפינה שלנו מול כל שאר חלקיה באותם גוונים באותו חוזק באותה עוצמה.
איציק, כמו שהבטחתי, הבטחנו, אנחנו ממשיכים, עם החור השחור, ואנחנו מציצים בו נזכרים כואבים מחייכים מקללים וממשיכים הלאה, ממשיכים כי יודעים שאלו רק יכולת ולו לרגע להיות, ולו לרגע, היית מחייך צועק צעקה עזה, מנער אותנו ואומר - להמשיך הלאה, לחייך, לחיות.
משהו אישי - הרבה פעמים אני מוצא עצמי עומד בפתח חדרי בטייסת מסתכל ושוקע במחשבות, נזכר בבקרים האלה, שהגעת לבוש בלבושך הרשלני כלשהו, האופיני, מרביץ את החיוך ואת משפט הבוקר, ובאותם בקרים ראשונים שלי בטייסת כמפקד, ההרגשה היתה נהדרת ונעימה. זה חסר לי היום, לכולנו, ולכן אני לא חוסך בשקיעה במחשבות האלה, נעים לי וטוב לי להזכר, טוב לכולנו לא לשכוח.