ממש קשה למצוא את המילים והמשפטים ולספר בבירור על מקרה זה או אחר. אליאס היה מציאות, חבר שהכרתי, שלפתע פתאום נעלם.
בשבילי הוא היה המת הראשון. נכון, הרבה אנשים קרובים ורחוקים מתים, אבל הם לא שייכים לך.
אין לך איתם קשר. אליאס היה האדם הראשון שהיה קשור אלי, שהיה חבר שלי, שהיה איתי כשמת. בעצם, היום, במחשבה לאחור כשאני סוקר ומספר לעצמי כל מיני מקרים שקרו לנו (פעם בצלילהבשארם, ופעם ביום כיפור כשהיינו שנינו בבסיס, ועוד) אני יכול להבין מה גרם לאנשים ולי בשלב זה או אחר להרגיש כל כך קרובים אליו. כי מצד אחד הוא התבלט ברצינות שלו לגבי דברים מסויימים ומצד שני בטבעיות ובאמיתות שלו. ואת זה אי אפשר לשכוח.
שוקי מקיבוץ נען.